קל בניין בע"מ נ' המועצה האיזורית גליל תחתון ואח'

פסק דין

1.בין התובעת – חברה העוסקת בבניה, בייזום ובביצוע עבודות פיתוח והקמת מכוני טיהור שפכים, לבין הנתבעות – חמש רשויות מקומיות, נכרת, ביום 25.2.96, חוזה להקמת מתקן לטיפול בשפכי הרשויות הנ"ל (להלן: "החוזה").

התובעת ביצעה את עבודות הקמת המתקן בהתאם לחוזה, אולם הנתבעות לא שילמו את מלוא התמורה המגיעה בהתאם לחוזה, למרות שהחשבון הסופי שהוגש על ידי התובעת אושר על ידי המפקח מטעם הנתבעות.

היתרה שלא שולמה ואשר בגינה הוגשה תביעה זו, ביום 15.1.03, עמדה על סך של 1,197,492 ₪ (כולל מע"מ), לסכום הנ"ל התווספה ריבית פיגורים בהתאם לחוזה, בסך של 433,285 ₪. סה"כ 1,630,777 ₪, שהוא סכום התביעה.

2.לאחר הגשת התביעה, ובטרם התגוננו הנתבעות בפני התביעה, הגיעו הצדדים להסדר, ביום 1.4.03 (ת/3), לפיו סוכם שבמידה וישולם לתובעת סך של 1,250,000 ₪, בתוך 90 יום, הדבר יהווה סילוק לתביעה (להלן: "ההסדר").

משלא קיימו הנתבעות אחר ההסדר הנ"ל, ובחלוף אותם 90 ימים, ניתן נגד הנתבעות 2-5 פסק דין בהעדר הגנה, על מלוא סכום התביעה, וזאת ביום 25.11.03. ואילו הנתבעת 1, הגישה בקשת רשות להגן, שבמסגרת הדיון בה הגיעה להסדר פשרה עם התובעת .

בשלבים מאוחרים יותר, פנו הנתבעות 3 ו-5 בבקשות נפרדות לביטול פסק הדין.

בקשת הנתבעת 5 התקבלה, פסק הדין בוטל ונוהלו הוכחות.

בקשת הנתבעת 3 נדחתה, ובמסגרת ערעור על החלטת הדחייה הוסכם, כי פסק הדין נגד נתבעת 3 יבוטל, והיא תצטרף להליך המתנהל עם הנתבעת 5 מהשלב שאליו הגיע, היינו הגשת סיכומים, ותוכל להגיש סיכומיה (ללא צורך בהגשת בקשת רשות להגן), בנוגע לטענה אחת, והיא אם הנתבעות חבות במלוא יתרת החוב במשותף, היינו "יחד ולחוד", או שמא חיוביהן נפרדים באופן יחסי לתקציב של כל נתבעת ונתבעת, כפי שיובהר בהמשך.

3.מטעם התובעת העיד אברהם אביטל – ששימש כמנהל הפרויקט אצל התובעת. מטעם נתבע 5 העידו: רפאל אדלשטיין – מי שניהל את הפרויקט מטעם הנתבעות, ועזמי תחאוחו – גזבר נתבעת 5.

סכום החוב

4.לעניין יתרת החוב - שתי הנתבעות 3 ו-5 ניסו להראות בעיקר את חלקה היחסי של כל אחת מהן ביתרת החוב וכי חלק זה סולק על ידן. הנתבעות לא חלקו על יתרת החוב הכוללת, הנטענת בכתב התביעה, כפי שלא חלקו על טענת התובעת בדבר זכותה לקבל ריבית פיגורים בגין כל סכום המשולם באיחור, וזאת, למרות שטענה זו הועלתה מפורשות בכתב התביעה, שם צויין אף, כי תשלומים ששולמו עובר להגשת התביעה, נזקפו על ידי התובעת, בחלקם על חשבון יתרת הקרן ובחלקם על חשבון ריבית הפיגורים (ראה סע' 12 לכתב התביעה וסעיפי המשנה שלו) וכי יתרת החוב הנתבעת בסך של 1,620,000 ₪ כוללת ריבית פיגורים.

5.הטענה היחידה שהועלתה על ידי הנתבעת 5 בהקשר זה הינה, כי משהוסכם במסגרת ההסדר, מיום 1.4.03, על תשלום סך של 1,250,000 ₪ לסילוק התביעה, הרי שזה סכום החוב המגיע לתובעת. חלקה של הנתבעת 5 בחוב זה הינו 211,291 ₪ כולל מע"מ וכי הנתבעת 5 שילמה לתובעת סך של 209,500 ₪ לאחר ניכוי מס במקור, ובכך סילקה הנתבעת 5 את חובה לתובעת (ראה סע' 8-12 לבקשת רשות להגן שהוגשה ע"י הנתבעת 5).

אין בידי לקבל טענתה הנ"ל של הנתבעת באשר לסכום יתרת החוב, שכן מההסדר עולה כי במידה והסכום הנ"ל (1,250,000 ₪) ישולם תוך 90 יום, הדבר יביא לסילוק התביעה, ולשם כך הוסכם אף כי "התחייבות זו תקפיא את התביעה בבית משפט לתקופה של 90 יום עד להסדר התשלום." לו אכן זו יתרת החוב שהתובעת טוענת לה, לא היה כל צורך בהקפאת ההליכים בתיק זה וניתן לראות בהסדר כהסכם פשרה לסילוק התביעה, שכן ההסדר כולל את יתרת החוב ואת מועד התשלום, והחיוב הוא לגבי כל הנתבעות יחדיו, כך שלמעשה לא נותר צורך בניהול דיון בתביעה גם אם החוב לא היה משולם. כמובן שמסקנה זו אינה מתיישבת עם תוכן ההסדר.

מתוכן ההסדר ניתן להבין, וכפי שמקובל בהסדרי פשרה, כי כנגד תשלום סכום, שהוא פחות מסכום התביעה, אולם בתקופת זמן מוגדרת, התובעת תהא מוכנה לוותר על יתרת סכום התביעה. זו הסיבה שההליכים הוקפאו, ללמדך כי במידה והנתבעות לא יסדירו את תשלום הסכום הנ"ל יחודשו ההליכים בתביעה, כפי שאכן קרה.

מסקנה זו עולה גם מעדותו של עד התביעה, אברהם אביטל, אשר בעדותו התייחס להסדר הנ"ל:

"מכיוון שידוע שהליכים משפטיים לוקחים זמן רב וסכום החוב הינו סכום נכבד שמכביד על עסקי חברה כמו קל בניין, נעתרנו לבקשה לקיים ישיבה ... וכמו שמתנהל מו"מ, הסכמנו לסכום מוקטן כפשרה שישולם תוך פרק זמן קצר ... חלפו 90 יום ולא קיבלנו את התשלום ... נאלצנו בלית ברירה, וכמו שהוסכם באותה ישיבה, לחדש את ההליכים המשפטיים שהוקפאו ל-90 יום" (עמ' 10 לפרוט', ש' 20-28)

6.מהחומר הראייתי שהוצג בפניי עולה, כי בתקופה שלאחר מתן פסקי הדין נגד יתר הרשויות, שולמו לתובעת תשלומים נוספים על חשבון החוב הכל כפי שפורט במוצג ת/4, ואשר על פיו יתרת החוב, נכון ליום 22.9.09, עומדת על סך של 1,025,164 ₪ (ראה גם עמ' 11 לפרוט', ש' 9-17).

על כן, בנסיבות אלה הנני קובעת כי יתרת החוב שלא שולמה, נכון ליום 22.9.09, עומדת על סך של 1,025,164 ₪.

האם הנתבעות חייבות "יחד ולחוד" במלוא יתרת החוב?